מזל שעוגיות לא צריכות מקרר

לא משנה כמה התכוננתי למעבר דירה, כמה דאגתי לנקות, לתלות מדפים, לסדר קטניות בצנצנות ולסחוב את הספרים שלי במעלה שלוש קומות, אני עדיין לא מוכנה. שבוע שעבר ציפיתי מצעים ובכיתי. כמה זמן חיכיתי לרגע שבו הכל יהיה מונח במקום, והנה, זו הישורת האחרונה, מקום להניח עליו את הראש. אולי כאן, סוף סוף אפשר יהיה לנוח. שכחתי שגם כשהכל מונח במקום, משב רוח אי אפשר לתזמן. להרגיש בית עוד יקח זמן.

חזרתי ללמוד. התגעגעתי ללשבת ולהקשיב למישהו אחר שהוא לא אני, ללעשות רשימות של מה עוד נשאר ולהקדיש זמן לחשוב ולחבר נקודות שהן מעבר לי. הקורסים השנה עלו מדרגה, אם בשנתיים האחרונות הנחנו לבנה ליד לבנה פתאום מניחים לבנה חדשה בין שתיהן. דברים מתחברים. מקבלים קומה נוספת, פתאום יש כלים להניח בהם, מתנסים יותר גם בפירוק של מבני חשיבה ובדרכי בניה חדשות. מתאמנים על שרירי השליפה, מה זוכרים יותר ומה פחות. ובהינתן המידע הזה, אני תוהה איך נכון ללמוד, לסכם. איך בונים ארונות בראש ומכניסים לשם מידע כך שיוכל גם להישלף בעת הצורך.

השבוע חייתי מיום ליום. עוד אין לנו מקרר בדירה וזה די קריטי לחיים השוטפים, מסתבר. כשאין מקרר דברים רגישים מתקלקלים מהר, אורך הרוח מתקצר. אם הייתי יוצרת סרט והמקרר שם היה שובק חיים הדמויות היו יוצאות מדעתן. הסמליות של היעדר המקרר היא חזרה לכאוס ולחוסר וודאות. אין חוקים, אין שימור, אי אפשר לחשוב על מחר. הנה, מוציאים מכשיר חשמל אחד מהמשוואה והטבע מסובב אותנו על האצבע הקטנה. ריקבון על סטרואידים.

כשרציתי לקחת קצת יותר מסלט ללימודים קמתי מוקדם לבשל ולהכניס אוכל חם לקופסאות. השאריות בסיר התקלקלו עד הערב. התאמנתי על בישול של כמות קטנה כדי לא לזרוק סתם אוכל, וכשאין סירים מלאים באוכל במקרר, כי אין כזה בנמצא – תחושת הבית משתהה .

(ומה גם הסמליות של סתימה שורשית בכיור במטבח? הכל תקוע. ובעל הבית רחוק רחוק).

כשאין מקרר לא לוקחים סיכונים. לא מנסים לקנות בסופר דברים שמתקלקלים ומושכים באף ירקות וביצים. הרי הם יכולים להסתדר גם בלי מקרר. מצאתי את עצמי מנביטה עדשים, משרה חומוס אוכלת טחינה, ירקות, עדשים מונבטות שוב ושוב ושוב. אוכל טבעוני למופת. ממש ניקוי לגוף, אבל שיגמר כבר.

לקראת שבת נמתחתי. איך אפשר להכניס שבת בלי משהו שיסמן קצת בית? שלפתי את המתכון הזה של עוגיו.נט לבישקוטים. הוספתי קצת קליפת לימון, ואת שני החלבונים החלפתי בביצה אחת. כי נמאס לי לזרוק חלקי מזון לאשפה. ווואלה – עוגיות בצנצנת לכבוד שבת. עוגיות לא צריכות מקרר, אורך הנשימה עשוי להתארך קצת.

מנפלאות הצנצנת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.